בתאריך 05/04/12 במסגרת הסדר טיעון חלקי, הגישה התביעה הצבאית נגד הנאשם כתב אישום מתוקן בו יוחסו לו העבירות הבאות:
ניסיון לסחר בציוד מלחמתי, קשירת קשר לירי,
סיוע לגרימת מוות בכוונה ואי מניעת עבירה.
במועד האמור, הודה הנאשם בעבירות שעניינן ניסיון לסחר בציוד מלחמתי וקשירת קשר לירי, כמפורט בפרטים הראשון והשני לכתב האישום המתוקן. כמו כן, הודה הנאשם בעובדות המפורטות בפרטי האישום השלישי והרביעי, אך באשר לעבירות המיוחסות לו שם - סיוע לגרימת מוות בכוונה ואי מניעת עבירה, כפר הנאשם באשמה. נוכח האמור, פירטו הצדדים בכתב את טענותיהם המשפטיות באשר לאמור בפרטים השלישי והרביעי לכתב האישום המתוקן.
בהכרעת הדין שניתנה בתאריך 30/08/12, זיכינו את הנאשם מן הפרט השלישי המייחס לו סיוע לגרימת מוות בכוונה והרשענו אותו באי מניעת עבירה, כאמור בפרט הרביעי.
בסופו של יום, הורשע הנאשם בעבירות המפורטות להלן:
1.
ניסיון לסחר בציוד מלחמתי, בגין מכירת אקדח לאחר, ללא היתר, תמורת סכום של 1,400 דינר בחודש מרץ 2010.
2.
קשירת קשר לירי, בגין הסכמת הנאשם לבקשת אחר, סמוך לפברואר 2011, לבדוק אפשרות להשגת כלי נשק אשר ישמש את האחר בביצוע פיגוע ירי והנחת מטען.
3.
אי מניעת עבירה, בגין אי מסירת הודעה לגורמים המוסמכים באזור, על כוונתם של אמג'ד וחכים עוואד לבצע פיגוע רצח ביישוב איתמר בתאריך 11/03/11, פיגוע אשר אכן בוצע במועד האמור ובו נרצחו 5 בני משפחת פוגל ז"ל.
טיעוני הצדדים לעונש
התובעת הצבאית סרן ענבר בן סימון, הגישה לעיוננו את תמונות בני משפחת פוגל ז"ל אשר נרצחו בפיגוע האמור, מכתב שכתבה אם המשפחה הגב' רות פוגל ז"ל וקטע שנכתב לזכרו של הבן אלעד ז"ל. התובעת הצבאית ציינה, כי לנאשם עבר ביטחוני בגינו ריצה מאסר ממושך ובסמוך לאחר שחרורו ממאסר זה, חידש פעילותו, כמפורט בכתב האישום המתוקן. התובעת הצבאית הדגישה, כי הנאשם היה האדם היחיד אשר ידע על פרטי תוכנית הרצח ולכן היחיד שיכול היה למונעה. הימנעות הנאשם מלדווח לרשויות סיכלה אפשרות זו. בשל כך ועל רקע תוצאותיו הקשות מנשוא של פיגוע רצחני זה, עתרה התובעת הצבאית לגזור על הנאשם את עונש המאסר המקסימאלי הקבוע בחוק לצידה של עבירת אי מניעת העבירה, דהיינו 5 שנות מאסר, בצירוף עונשי מאסר נוספים, מצטברים, בגין העבירות הנוספות בהן הורשע.
הסנגור עו"ד כמיל פרג', הדגיש, את אשר קבע בית המשפט בהכרעת הדין, כי מעשיו של הנאשם מלמדים כי בשום שלב לא חפץ להשתלב במעגל הפנימי או החיצוני של תוכנית הרצח, נהפוך הוא. פרט לנכונותו לסייע בהשגת נשק, הביע הנאשם בפני אמג'ד וחכים בצורה ברורה את הסתייגותו מתוכניתם ואף ניסה לשכנעם שלא לבצע פיגוע זה. הסנגור הדגיש כי מבלי להקל ראש בחומרת מעשיו של הנאשם, אין לבוא עימו חשבון בשל מעשיהם של אחרים ובשל תוצאותיו הקשות של הפיגוע. לדבריו, אמג'ד וחכים גמרו אומר בליבם לבצע את הפיגוע עם או בלי סיועו של הנאשם. הסנגור ציין כי הנאשם עמד בפני דילמה קשה - מחד, חובתו להודיע לרשויות על תוכניתם של השניים אשר נחשפה בפניו, מאידך, יחסה של החברה הפלסטינית בה הוא חי למי שבא במגע ישיר או עקיף עם גורמי הביטחון. לדבריו, הנאשם אכן טעה כאשר לא דיווח אך בכול זאת מן הראוי לנסות להבין את שיקוליו, במציאות המורכבת הקיימת באזור. נוכח האמור, סבור הסנגור כי יש לגזור על הנאשם עונש שלא יעלה על 3 שנות מאסר בפועל.
הנאשם בדברו האחרון, הביע חרטה על שארע. לדבריו, אינו אדם מלומד ולכן לא ידע כיצד להתנהל ועל כך הוא מצטער.
דיון
ביום 11/03/11 רצחו אמג'ד וחכים עוואד באכזריות רבה, ללא שמץ של אנושיות וחמלה 5 מבני משפחת פוגל ביישוב איתמר. כפי שנקבע בהכרעת הדין, הנאשם היה מודע לתוכניתם הזדונית של השניים בטרם זו בוצעה, אך לא דיווח על כך לגורמים המוסמכים לשם סיכולה.
העבירה של אי מניעת פשע (או אי מניעת עבירה כהגדרתה בצו בדבר הוראות ביטחון), שונה וחריגה משאר אחיותיה בספר החוקים. עסקינן בעבירת מחדל, דהיינו, אדם היודע כי פלוני זומם לעשות מעשה פשע, החוק מטיל עליו נטל לנקוט בכול האמצעים והמאמצים הסבירים למנוע עשייתו או השלמתו של המעשה, ואם יחדל ולא יעשה כן, יחויב בפלילים (ראו בהקשר זה דברי כב' השופט חשין בע"פ 3417/99
מרגלית הר-שפי נ'
מדינת ישראל, פ"ד נה(2)735).